חיוה- העיר הלקוחה מאגדת אלף לילה ולילה

חיוה, העיר הייחודית והיפה הוכרזה על ידי אונסק"ו ב-1990, כאתר מורשת עולמית תרבותי. מה מיוחד ומייחד את העיר הזאת?

אגדות נרקמו סביה העיר היפה והיא מכונה בשמות כמו "הפנינה של נווה המדבר" או עיר אגדת 'אלף לילה ולילה'.

ההשערה הנפוצה המבוססת על ממצאים ארכיאולוגיים, טוענת כי העיר נוסדה בשנת 500 לפני הספירה. העיר עברה תהפוכות רבות, נחרבה ושוקמה מחדש. נשלטה במאה ה-8 על ידי הערבים, במאה ה-13 השתלטו עליה המונגולים ובמאה ה-14 על ידי טימור לאנג, המנהיג הנערץ של האוזבקים. טימור לאנג גורש על ידי השלטון הבולשוויקי, שפינה את מקומו לאחר שאוזבקיסטן קיבלה עצמאות ב-1991.

חיוה הייתה נקודת חנייה לשיירות שנעו על דרך המשי, נתיב הסחר שקישר את סין עם מערב אסיה ואירופה. מיקומה על דרך המשי, בנווה המדבר של חוריזם ((Khorezm, הקנה לה עושר ועוצמה. דרכה עברו שיירות עמוסות בסחורות, שהשתמשו בה כתחנת ההצטיידות האחרונה לפני המסע הארוך במדבר.

הסחורות כללו בדי משי צבעוניים, תכשיטי זהב, בשמים אקזוטיים, נשקים, עבדים ונשים יפות, שחצו יבשות ב"דרך המשי" המפורסמת. דרך המשי משכה גם שוחרי הרפתקאות, ומגלי ארצות שנדדו בדרכים המסוכנות והמסקרנות, והעבירו לאורכה תרבויות, דתות, רעיונות, ואומנויות מכל קצוות אסיה.

אחת האגדות מספרת שהעיר נוסדה סביב באר בשם Keivak, שמימיה היו קרים ומדהימים בטעמם. לפי האגדה, הבאר נחפרה על ידי שם בנו של נוח, שמצא את בור המים קרירים וקרא בשמחה, ח'איואק' (מים חיים) ומכאן ניתן לעיר שמה.

בשנת 1598 הפכה חיווה לעיר הבירה של חנאת (ממלכתו של החאן) , לאחר שהנהר אמו דריה, (Amu Daria), הנהר הגדול שחוצה את האזור, שינה את נתיב זרימתו, הביא לעיר מים ואפשר חקלאות מפותחת. העיר נחלקת לשניים: העיר שבתוך החומות והעיר שמחוצה להן.

בתוך החומות מצויה העיר העתיקה. כל פינה בעיר העתיקה חושפת מבנים מרתקים ומונומנטים, המעידים על עושרה ועל פאר היצירה של האדריכלות האיסלאמית, שכוללת ארמונות, מאוזוליאומים, מינרטים, ששימשו כמגדלור לשיירות שנעו במדבר וכמואזין הקורא לתפילה, מסגדים ומדרסות, בתי ספר ללימודים ששימשו גם כפנימיות לתלמידים.

קירות המבנים הרבים מעוטרים בפסיפס בצבעי כחול-לבן עם דגמים גיאומטריים, פרחים ועיטורים נוספים.

החומות הציוריות המקיפות את העיר בצבעי צהוב כתום נישאות לגובה רב ומקנות תחושה של עוצמה ופאר. המבנים בגוון אדמה וכיפות המסגדים הצבועים בגווני ירוק- כחול, משווה לעיר קסם ייחודי.

אחד מאנשי העיר שהביא גאווה למקום הוא מוחמד אבן מוסא אל- ח'וואריזמי (מאות 8-9 לסה"נ), המכונה אל ג'בר וידוע כאבי האלגברה, הנקראת על שמו. בנוסף עסק בטריגונומטריה, אסטרונומיה, ג"ג וקרטוגרפיה. בין היתר פיקח על עבודתם של 70 גיאוגרפים שיצרו את המפה הראשונה של העולם, כפי שהיה ידוע באותה תקופה. פסלו ניצב כיום בסמוך לשער המערבי של העיר.

המבנה הקדום ביותר בעיר הוא מסגד ג'ומע, מסגד יום השישי, שחלקיו הקדומים ביותר מתוארכים למאה ה-10 לסה"נ . המסגד, שבקירותיו משוקעים כדים להגברת האקוסטיקה ושתקרתו נתמכת על ידי 218 עמודים, עשויים קורות עץ מגולפות מתקופות שונות , אינו משמש עוד כמסגד כיום משמש בעיקר כאתר לצילום סרטים מקומיים, שבהם השחקנים מרקדים נעלמים בין העמודים ומופיעים.

סמוך למסגד נמצא קברו של מחמוד פחלאוון, שחי במאות ה-13-14. הוגה דעות סופי, משורר ומתאבק שנחשב כיום לקדוש השומר של חיווה.

קברו היפה מעוטר בכיפה זוהרת בצבע טורקיז. המקום קדוש - וגם החאן של אותה תקופה ביקש להיקבר בו. המזיאוליאום נמצא בלב העיר העתיקה, בתוך גן. באולם המרכזי קבור החאן, והקבר של מחמוד נמצא בחדר הסמוך. במבואות המסגד יושב איש דת מוסלמי המעניק ברכה ותפילה למבקשים. המבקרים חולצים נעליים בכניסה, כורעים על ברכיהם ובזמן שהוא מתפלל קצרות הם מכסים את פניהם בכפות ידיהם. היציאה מהמסגד נעשית בהליכה עם הפנים למסגד.