גורילות ההרים ברואנדה - ענקים בסכנת הכחדה

פארק דה וולקנס בצפון-מערב רואנדה הוא אחד משמורות הטבע היפות בהן חיות גורילות ההרים.

גורילות ההרים חיות גם באוגנדה ובקונגו ונמצאות בסכנת הכחדה עקב פגיעה בבתי הגידול שלהם, צייד לא חוקי ומחלות אנושיות המועברות אליהם.

הטיול בשמורה ברואנדה מאפשר, מלבד מפגש קרוב והצצה לחיי הגורילות, גם הנאה שבטיול ביער סבוך, מוקף בהרי געש ובעלי חיים רבים ומגוונים.

הגורילות הן אחת מארבעה הומינידים (Great Apesa) החיים כיום.

שלושת האחרים הם שימפנזה, ובונובו החיים באפריקה ואורנגאוטן החי באינדונסיה.

על פי הערכה מספר גורילות ההרים החיות כיום הוא 750-800 פרטים. גורלן של הגורילות סקונגו אינו ידוע.

גורילות ההרים מותאמות לחיות באזורים גבוהים וקרים יחסית בגבהים של 2300-4200 מטר בהם הטמפרטורה יורדת לעיתים אל מתחת לאפס. יש להם פרווה עבה ויחס נפח/שטח פנים של הגוף גדול דבר השומר על חום גופם.

גורילת ההרים מבלה את רוב זמנה על הקרקע, יותר מכל פרימט אחר למעט האדם.

היא נעה על ארבע רגליים ומסוגלת לרוץ מרחק קצר על שתי רגליים.

קיימת דו צורתיות זוויגית בולטת בין הזכר לנקבה. הזכרים שוקלים כפליים מהנקבות ומשקלם יכול להגיע ל-220 קילוגרם! וגובהם יכול להגיע ל-1.80 מטר.

לזכרים בוגרים מתפתח פס שיער בצבע כסוף-אפור וזרועותיהם מגיעות לאורך 2.5 מטר.

הגורילות פעילות ביום, בדרך כלל השכם בבוקר ואחר הצהריים. מדי לילה הן נחות בקן עשוי מצמחים אותן הן בונות.

הגורילה צורכת כמות מזון מרובה כדי לתמוך בגופה הגדול, אך ניזונה בעיקר מעלים וגבעולים מסוגים שונים וכן מקליפות, שורשים ופרחים. זכרים בוגרים צורכים 35 ק"ג מזון ליום ואילו נקבות כמחצית מכך.

גורילות מזדווגות כל השנה (אין עונת רבייה), אך הנקבה מולידה לראשונה בגיל 12 בערך.

גור גורילה נולד לאחר הריון של 8-9 חדשים במשקל 1.8-2 ק"ג. הוא יונק עד גיל שלוש, אך הקשר הצמוד עם האם נמשך מספר שנים נוספות. הנקבות ממליטות כל 6-8 שנים, בדרך כלל ולד אחד (לעיתים רחוקות תאומים). במהלך חייה הנמשכים 40 שנה בממוצע, תוליד הגורילה כ-6 צאצאים בלבד.

הגורילות הן בעלות יכולות חברתיות מורכבות. הם חיים בקבוצות קטנות ומוגדרות המבוססות על קשר בין זכרים בוגרים דומיננטיים ובין נקבות בוגרות. הזכר השליט מגן על קבוצתו אך לא על טריטוריה. בגיל 11 פורשים הזכרים האחרים מהקבוצה וחיים בלהקה נפרדת. הזכר השליט מנהיג את הקבוצה, מוביל אותה למקורות מזון, מזדווג עם הנקבות בקבוצה ואחראי על שלומן ושלום הפרטים הצעירים.

הגורילות מתקשרות בעזרת 25 קולות שונים. נהימות ונביחות משמשים להודעה על מיקום ביער, שאגות וצווחות לאזהרה והתרעה, גיהוקים מצביעים על שביעות רצון בזמן אינטרקציה חברתית או בזמני אכילה ומנוחה.

הגורילות נראות "חמורות סבר" או מאיימות אך תוקפנות היא תופעה נדירה בתוך הקבוצה. אולם, כאשר שתי קבוצות נפגשות עשויים שני הזכרים הדומיננטיים (כסופי הגב) להילחם עד מוות תוך שימוש בנשיכות חזקות הגורמות לפציעות עמוקות. לפיכך, נעשה שימוש במגוון מחוות איום המשתמשות בשפת גוף מאיימת, השלכת צמחים, חבטה בחזה עם הידיים, טפיחה חזקה על הקרקע ועוד. אלה מספיקים בדרך כלל ל"הפרדת כוחות".

החוקרת המזוהה ביותר של גורילות ההרים היא דיאן פוסי שבילתה במשך כ 15 שנים רצופות, במהלך שנות השבעים והשמונים, בין גורילות ההרים ברואנדה והביאה תעוד מפורט של התנהגותם ואורח חייהם של הגורילות לצד פעילות בלתי מתפשרת לשימור והגנה מציד לא חוקי.

פוסי כתבה את הספר "גורילות בערפל" הנחשב עד היום ל"תנ"ך" של הגורילות וזכה לשבחים רבים.

בשנת 1985 נרצחה פוסי בביתה שבשמורת וירונגה ברואנדה, ככל הנראה בגלל מלחמתה בצייד לא חוקי. מספר שנים לאחר מכן הופק הסרט המצליח "גורילות בערפל" בכיכובה של השחקנית סיגורני וויבר, המתעד את פועלה של דיאנה פוסי.